פסק דין
נתוני רקע ועובדות
1. התובע הגיש תביעת שיבוב זו לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הבטל"א"). על פי הוראת הסעיף, מקום שבו קמה חבות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לשלם גמלאות לנפגע ובה בעת קמה, בגין אותו מקרה, גם חבות של צד שלישי לשלם פיצויים לאותו נפגע, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבל מן הצד השלישי שיפוי על הגמלאות ששילם או שהוא עתיד לשלם.
2. ביום 07/02/2005 נפגעה גב' רייזר תשורה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "הנפגעת"). בתאונה היו מעורבים 3 רכבים (להלן: "התאונה הראשונה"). הנפגעת פנתה למוסד לביטוח לאומי, במועדים הסמוכים לאירוע תאונת הדרכים הראשונה, בבקשה לקבלת קצבת סיעוד ובהתאם להערכות התלות, וקביעות מומחי המוסד לביטוח לאומי, קיבלה הנפגעת גמלאות בסך כולל של 10,112.34 ₪ (בערכי קרן) בתקופה שבין 28/10/2006-28/04/2005.
3. ביום 03/12/2008 נפגעה הגב' רייזר תשורה, בתאונת דרכים שנייה בה הייתה מעורבת עם רכבה (להלן: "התאונה השנייה"). לאחר התאונה השנייה הנפגעת פנתה פעם נוספת, למוסד לביטוח לאומי, בבקשה לקבלת קצבת סיעוד ובהתאם להערכות התלות וקביעות מומחי המל"ל, קיבלה הנפגעת, ולמעשה מקבלת עד היום קצבת סיעוד.
סה"כ גמלאות הסיעוד אשר משולמת לנפגעת, לרבות חישוב הקצבה העתידה להשתלם עומד על 81,530 ₪ (בערכי קרן).
4. הנפגעת תבעה גם את הנתבעת, כמבטחת, בגין נזקיה מהתאונה.בהתאם להסכם פשרה מיום 15/08/2006 (להלן: "הסכם הפשרה הראשון") הנפגעת קבלה פיצוי בסך 14,000 ₪ בגין התאונה הראשונה. ובהתאם להסכם הפשרה השני מיום 17/11/2010, הנפגעת פוצתה גם על נזקיה בגין התאונה השנייה בסכום של 130,000 ₪ (להלן: "הסכם הפשרה השני"). בשני ההסכמים הצהירה הנפגעת כי, במידה ופנתה או תפנה למל"ל ותקבל גמלה או תקבול בגין התאונה, היא נותנת הסכמתה מראש לתחולת סעיף 329 לחוק הבטל"א.
5. ביום 27/09/2013 שלח התובע מכתב דרישה לנתבעת, על פי סעיף 6 להסכם הכללי שנחתם בין חברות הביטוח לבין המוסד לביטוח לאומי, ואשר בא להסדיר באופן כולל את מערך היחסים בין צדדים אלו בכל הנוגע ליישום הוראת סעיף 328 לחוק הבטל"א בהקשר לתאונות דרכים (להלן: "ההסכם"). המל"ל וחברות הביטוח ראו לנכון לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם מראש, שיבוא תחת התדיינויות העתידיות שהיו נדרשות בכל פעם שהמוסד היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 לחוק הבטל"א. הנתבעת קיבלה את מכתב הדרישה ודחתה את בקשת התובע בטענה כי אין קשר סיבתי בין הגמלאות ששולמו לנפגעת לבין אירוע התאונה. לאור האמור, התובע הגיש תביעה זו ע"פ אותו הסכם, אולם מאחר ובמהלך השנים, לאור חלוקי דעות בין הצדדים, התובע ביטל את ההסכם, התביעה הוגשה גם בעילה חלופית על פי סעיף 328 לחוק הבטל"א.
6. ביום 14/10/2013 הגיעו הצדדים להסכמה כי רק מחצית מהגמלאות המשולמות לנפגעת קשורות בקשר סיבתי לתאונות הדרכים. ובנסיבות אלו, סכום התביעה על פי ההסכם, בערכו ליום 27/09/2011 עומד על 26,025 ₪.
טרם אכריע במחלוקות, תחילה בתמצית טענות הצדדים.
טענות התובע
7. לטענת התובע בניגוד לפסקי הדין הרבים שניתנו בסוגיית תחולתו של סעיף 329 לחוק הבטל"א, במקרה שלפנינו, הסכמי הפשרה בין הנפגעת לנתבעת נחתמו לאחר שהנפגעת כבר הוכרה כמי שזכאית לקבלת קצבה, במשך תקופה של למעלה משנה וחצי. לפיכך הנתבעת יכולה הייתה לדעת, ואף ידעה, כי הנפגעת מקבלת קצבת סיעוד (הנתבעת קיבלה לידיה כתב ויתור על סודיות רפואית מאת הנפגעת, כלל מצבה הרפואי של הנפגעת היה פרוס לפניה כולל כל עניינה הנוגעים לתאונות במל"ל ולכן יש לראותה כמי שידעה על קבלת גמלת הסיעוד). עובדה זו, מתיישבת יותר עם כוונת הנתבעת לשלם לנפגעת פיצוי מעבר לתגמולי המל"ל, תוך התחייבות של הנפגעת שלא לפנות בתביעת לקבלת קצבת נכות כללית או נכות מעבודה. כל זאת ממספר טעמים: ראשית, אין בהסכמים כל אזכור לחישובי הנזק או הניכויים שנעשו, ועל סמך אלו הנחות או נתונים נעשה ניכוי הגמלאות. שנית, חתימת ההסכם ותשלום פיצויים לנפגעת, לאחר ששולמו לה גמלאות מהווה אישור לכוונת הנתבעת לתשלום פיצויים מעבר לגמלאות המשולמות, תוך הצהרת הנפגעת שהתאונה אינה מהווה תאונת עבודה, והתחייבות הנפגעת שלא לפנות בדרישות עתידיות נוספות לאלו שנעשו בעבר. עם זאת, גם אם התגמולים העתידיים ובוודאי תגמולי העבר, לא נוכו, הרי שהטעם לכך נעוץ במחדל מצד הנתבעת, אשר לא ערכה בירור עצמאי וממצה, אלא בחרה להסתמך על עובדות שאינן עדכניות. הנתבעת ידעה על הקצבאות המשולמות, ועל כן שומה היה עליה, טרם החתימה על הסכם הפשרה למסור הודעה לתובע על כוונתה לשלם לנפגעת כפל פיצוי, תוך דרישה להפעלת זכות הזקיפה. ככל שהנתבעת סברה כי הנפגעת הפרה את הסכם הפשרה, ועל התובע לעשות שימוש בזכות הזקיפה, שומה היה עליה לפעול לצירופה של הנפגעת, כצד ג' לתביעה. זאת על מנת שיינתן לה יומה בבית המשפט, והאפשרות להתגונן בפני הטענה. הגמלאות המשולמות לנפגעת הינן גמלאות סיעוד – המיועדות לתשלום בגין צרכים רפואיים, ממשיים להם נדרשת הנפגעת מידי יום. לא היה מקום לדרוש, לשלול מאת הנפגעת את הפיצויים המשולמים לה, מבלי לצרפה כצד להליך. עוד נטען, . התובע ממשיך וטוען כי דרישתה של הנתבעת (וחברות הביטוח ככלל), לקבל כתבי ויתור על סודיות רפואית, המאפשרים לנתבעות לעיין בתיקים הרפואיים של הנפגעים, לרבות תיקי המוסד לביטוח לאומי, הינן הליך שגרתי וקבוע. חזקה על הנתבעת כי גם במקרה זה דרשה וקיבלה כתב ויתור, ואפשרות לעיון בתיק המל"ל. לפיכך, הנתבעת אינה יכולה להישמע בטענה כי לא בדקה את תיק המל"ל, וכי לא היה עליה לבדוק את זכויותיה של הנפגעת אצל התובע. הנתבעת פנתה לתובע, בדקה את מצבה הרפואי של הנפגעת וביקשה מפורשות את הערכות התלות. יתרה מזאת; מאחר והנפגעת כבר קבלה קצבאות, אזי כל טענה מצד הנתבעת כנגד הסכם הפשרה הינה לכל היותר טענה של טעות בכדאיות העסקה, עפ"י סעיף 14(ד) לחוק החוזים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק החוזים"). זאת ועוד, גם לו היה מקום לקבל את טענת הנתבעת, הרי שספק רב - האם ניתן לזקוף גמלאות המשולמות בגין התאונה השנייה, ואשר אינן קשורות לתאונה הראשונה, בגין הפיצוי אשר שולם לנפגעת בגין התאונה הראשונה. יתרה מזאת לו התכוונו הצדדים שהנפגעת תוותר על קצבת הסיעוד- שומה היה עליהם לציין זאת במפורש בהסכם.
התובע ממשיך וטוען כ דרישת הנתבעת לזקוף את תשלומי המל"ל, על חשבון הפיצויים אשר שולמו לנפגעת עולה כדי חוסר תום לב כלפי הנפגעת, אשר בעת שחתמה על הסכם הפשרה קיבלה כבר את קצבת הסיעוד, לה נזקקה, והסתמכה על כך שהפיצויים משולמים לה בנוסף לאותה קצבת סיעוד. בהעדר ציון מפורש של הגמלאות המשולמות בהסכם הפשרה, לא ניתן לייחס לנפגעת כוונה לוותר על קצבת הסיעוד, ומכאן שלא ניתן לומר כי התקיימו התנאים להפעלת זכות הזקיפה. נטען כי הנטל להוכיח כוונה מצד הנפגעת לוותר על הקצבאות הוא על הנתבעת. הנתבעת לא הגישה חישובים שנעשו, תכתובת בין הצדדים התחייבות להודיע למוסד לביטוח לאומי על כוונה כזו, ולמצער להראות ניסיון מצד הנפגעת להסתיר את הגמלאות המשולמות. כל זאת לא הוכח.
לאור הנטען לעיל, עמדת התובע היא כי אין לעשות שימוש בזכותו על פי סעיף 329 ולזקוף את התשלומים על חשבון התגמולים המשולמים לנפגעת.
מכיון ששיבוב הסכומים לא נעשה בתוך 45 ימים, באמצעות תשלום ע"י הנתבעתעל פי סעיף 6 להסכם בין הצדדים יש לחייב על פי ריבית מיוחדת גבוהה יותר מהריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א -1961. על הנתבעת לשלם סכום של 32,873 ₪ נכון ליום 09/01/2014 לפי הפירוט הבא:
55% מהגמלאות הקשורות לתאונה נכון ליום 27/09/2011 = 26,025 ₪ בצירוף הצמדה וריבית פיגורים הסכמית: 31,873 ₪ 20% ריבית עונשית על מרכיב הריבית: 999.302 ₪ סה"כ 32,873 ₪
טענות הנתבעת
8. לטענת הנתבעת בשני הסכמי הפשרה עליהם חתמה הנפגעת הוצהר על ידה שהיא לא פנתה ולא תפנה בתביעה למל"ל . תביעות זהות לחלוטין נדונו והוכרעו בבית משפט העליון והתוצאה הסופית הייתה חיוב המל"ל בהפעלת מנגנון הזקיפה כלפי הנפגע בהתאם להוראות סעיף 329 לחוק הבטל"א. במקרה שלפנינו הנפגעת פוצתה על נזקיה על ידי הנתבעת והוחתמה על הסכמי פשרה לפיהם לא תפנה למל"ל בבקשה להמשך קבלת קצבת נכות כללית ולחילופין אם תפנה היא הסכימה מראש להפעלת סעיף 329 לחוק הבטל"א.
מאחר וחרף ההתחייבות הנפגעת, לאחר שפוצתה ע"י הנתבעת פנתה בתביעה למל"ל. נקבעו לה נכויות גבוהות יותר בגין התאונה והיא החלה לקבל קצבאות. לפיכך יש לחייב את המל"ל במקרה שלפנינו להפעיל את מנגנון הזקיפה כלפי הנפגעת. לאור האמור הנתבעת סבורה כי יש לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות וזאת לאור התמדתו של התובע בעמדתו המנוגדת לפסיקה חוזרת ונשנית של בית המשפט העליון (פסיקה אותה פירטה הנתבעת בהרחבה בסיכומיה).
דיון